בית הכנסת היהודי העתיק

בית הכנסת מחנה שכינה הוא בית כנסת עתיק בשפרעם. בית הכנסת נבנה במאה ה-17 על חורבות בית כנסת קדום. בשפרעם חייתה בתקופת בית שני קהילה יהודית והיא אף מוזכרת כאחד המקומות אליהם גלתה הסנהדרין. הקהילה ידעה עליות ומורדות במהלך השנים ובמאה ה-17 בנתה בית כנסת במקום שבו, על פי המסורת, היה מושב הסנהדרין. במאה ה-18 השתלט דאהר אל-עומר על אזור הגליל ושפרעם בתוכו, והזמין את היהודים לבוא ולחדש את הקהילה בשפרעם. לשפרעם הגיעו הרב חיים אבולעפיה (השני) ותלמידיו ושיפצו את בית הכנסת. יהודי שפרעם עזבו את העיר בעשורים הראשונים של המאה ה-20 בשל קשיי פרנסה והתגברות המתח הלאומי בין יהודים לערבים בארץ ישראל. כאשר היהודי האחרון עזב את העיר בשנת 1920, הוא השאיר את מפתחות בית הכנסת בידי משפחה ערבית מקומית שאחראית על בית הכנסת עד היום. בית הכנסת לאחר הקמת המדינה בשנת 1956, הוחל בתכנון וביצוע שיפוץ בית הכנסת ועיצובו מחדש על ידי אדריכל מאיר בן אורי ובמימון משרד הדתות. במסגרת זו עוצבה החזית בדומה לעיצובו של בית הכנסת העתיק בפקיעין עם גמלון וקרניים ומנורה גדולה בראש הגמלון, וכן תכנון ארון הקדש. העבודה הסתיימה ב 1958. בשנת 1988 בוצע שיפוץ בבית הכנסת על ידי משרד הדתותומשרד הבינוי והשיכון ונקבעה טבלת שיש גדולה המספרת על כך.