ד״ר מאיר בראל - גריאטר | פסיכוגריאטר ופנימי

ד"ר בראל היקר, אני רוצה להתחיל בלהגיד שכשנפגשנו לראשונה, חששתי, בתוך כל התגובות המפרגנות שקיבלת קראתי כמה תגובות שליליות ולא הייתי בטוח אם לבחור בך כרופא לאמא שלי. אך מהר מאוד התברר לי שכל החששות היו מיותרים ואני מרגיש מחוייב להביע את הערכתי והכרת הטוב שלי אליך. היחס שלך לאמא שלי היה מסור, מעריך ומלא רחמנות, והידע שלך במקצועך הוכיח את עצמו שוב ושוב. הראת לנו את מהותו של איש הרפואה האמיתי, הקשוב, המעורר ביטחון והמשקיע. ידעת לשמוע את מה שאמרנו, להכיר בדאגות שלנו, ולנוע ביניהן עם עדינות והקשבה. המקצועיות שהראת, והיכולת להכניס את כולם לאמון ולהשאיר חובת ספק מאחור, הופכת אותך לרופא מיוחד. אני מאוד מעריך את האתיקה הרפואית שלך. כל פעם שהגענו לביקור, ידעתי שאנחנו בידיים טובות. ההכנה, הסבלנות, ההבנה - כל אלה הפכו את הטיפול שלך לחוויה חיובית ומחזקת. אתה לא רק הבראת את אמא שלי, אלא גם חיזקת את המשפחה שלנו בזמן התקופה הקשה הזו. לפעמים הרשת מטעה וכמה ביקורות שליליות קטנות יכולות להפחיד. ההוכחה היא במספר האנשים שחוזרים אליך. ההתחייבות שלך לא נוגעת רק לחולה, אלא גם למשפחה כולה, ואתה דאגת שנרגיש שאנחנו חלק מהתהליך. אני רוצה להגיד לך תודה מעומק הלב על כל מה שעשית עבור אמא שלי ועבור משפחתנו. אנחנו יודעים שלא תמיד הדרך הייתה קלה, אך בזכותך הצלחנו לעבור אותה עם המון אומץ ותקווה. אני יודע שאני לא מדבר רק בשמי כאשר אני מביע את האמירה הבאה: אתה מסמל את מהות הרפואה הטובה ביותר - החמלה, המקצועיות, ההקשבה. אני מקווה שתמשיך להילחם במלחמת הרפואה שלך, ולמרות הקשיים, להמשיך להבריא אנשים ולשמור על הערך האנושי. מאחל לך רק הצלחה בהמשך הדרך ואשמח להמליץ עליך לכל מי שזקוק לרופא מוקדש ומנוסה כמוך. אנו ממשיכים להיות מעריכים את מה שעשית עבורנו. החזקת לא רק בריאותה של אמא שלי, אלא גם בתקווה שלנו. היית שם עבורנו בכל צעד ושלב, והיית מוכן לעזור, להדריך ולתמוך. ההקשבה שלך לא הייתה מוגבלת למילים שלנו בלבד, אלא גם לחששות שלנו, לדאגות שלנו, ולפחדים שלנו. הרגשנו שאתה שם איתנו, מאמין בנו, מקשיב לנו. וזו הייתה אחת התכונות שהכי ערכתי אצלך. הכנות והאמת שלך היו מאפיינים מרכזיים אשר הביאו לי בטחון רב יותר בתהליך הטיפול. אתה פתחת את דלתות משרדך לנו והרגעת אותנו במידה רבה. הרצון שלך לעזור לא משנה מה, הייתה מרשימה והעניקה לנו את האמון שכל דבר יהיה בסדר. אני יודע שאתה לא תסכים עם זאת, אך בעיניי, אתה גיבור. אתה רופא שלא מפחד להתמודד עם הקשיים, ולהמשיך לטפל בחולים במסירות, למרות האתגרים הרבים. ולכן, אני מאחל לך הצלחה רבה בעתיד. מאחל שתמשיך להשפיע על חיי אנשים רבים, כמו שהשפעת על חיינו. אני מכיר את הקרבנות האישיים שאתה נאלץ להקריב כדי לעזור לחולים שלך. אני מעריך את ההקדשה שלך למקצועך והמשמעת שאתה מעניק לו. אתה מחזיק מאיתנו את פלג הרופאים הטובים שטרם נאבדו, אלה שמתייחסים לחולה כאיש ולא רק כמספר בתוך רשימה ארוכה. אני רוצה להוקיר לך את המחויבות הזו. ד"ר בראל, תודה לך על ההתנהלות המופתית שלך, על הטיפול האישי שהקדשת לאמא שלי, ועל כל התמיכה שהענקת לנו. תודה שהיית ראש מחנה שלנו בקרבות שטרם נגמרו, תודה שלא התייאשת מאיתנו אף פעם. אנחנו לעולם לא נשכח את מה שעשית עבורנו. כאשר אני מתבונן במהלך הטיפול של אמא שלי, אני מופתע מחדש מהסבלנות, ההקשבה, המקצועיות והמסירות שהראית באופן קבוע. אתה לא פשוט רופא, אלא אדם שמקנה למטופלים שלו אמון וביטחון, מרגע הראשון ועד לרגע האחרון. אני מבין שבחיים שלך כרופא, אתה עובר באופן קבוע בין תחומים מרובים - מתחום הרפואי, הטכני, החברתי והאנושי. אתה עובד עם אנשים במצבים הקשים ביותר, ועם זאת מצליח לשמר את ההקשבה, האמפתיה והאנושיות שלך. הידע שלך המקצועי משקף בהכרח שנים רבות של למידה ותרגול, אך הידע האנושי שלך, הרגשת הכאב של האחר, כמו גם היכולת שלך להתמודד עם כאב זר, זו תכונה שאיננה נרכשת. היא משקפת את מהותך ואת צורת האדם שאתה. תודה שהיית שם בשעות הקשות, תודה שלא חסכת במאמצים ובמילים, תודה שהאמנת באמא שלי ובמשפחתנו, תודה שהגשמת לנו את התקווה של ימים טובים יותר. תודה שהיית לנו לא רק רופא, אלא גם ידיד. אני מאחל לך שתמשיך להאיר את דרכך ברפואה עם האתיקה המרשימה שלך, שתמשיך להשפיע בחיוביות על אנשים שבאים אליך כחולים ויוצאים ממך בריאים ושמחים. אני מאחל לך שגם בעתיד, תקבל את ההכרה והערכה שאתה כל כך מגיע להם. אתה ראוי לכל הכבוד ולכל התודה שניתן לתת לרופא. בתודה עמוקה ובהערכה רבה, רון

ברצוני לציין לשבח את דר' מאיר בראל. פסיכוגריאטר מקצועי מאוד ובעל ידע רב,אנושי,אכפתי ולבבי, מומלץ בחום. הוא טיפל באמא שלי במקצועיות רבה, ותשאל אותה בכבוד, בסבלנות ואורך רוח.התייחס לתרופות שהיא לוקחת והתעניין בה כאדם.

ד"ר בראל .רופא מעולה.הבחנותיו מדוייקות והוא קשוב לצרכי הפציינט ומשפחתו.זמין כל הזמן להתייעצות ומוכן לעזור בכל עת.

ברצוני לשתף אתכם בחוויה מתסכלת ומרגיזה של ביקור אצל דר' בראל – רופא גריאטרי ופסיכוגריאטרי, שאמור להיות מומחה שמבין את נפש הקשיש. לאחר חודשים שבהם ניסיתי לשכנע את אמי להגיע לייעוץ גריאטרי, נכנסתי איתה למרפאתו של דר' בראל. הרופא, אותו היא לא מכירה, ישב רחוק ממנה מאחורי שולחן גדול. מאחר שאני מבינה את חששותיה מדמויות סמכותיות חדשות, נעמדתי לידה, כדי שתרגיש בטחון. הרופא פקד עלי לשבת - אז לקחתי כסא כדי לשבת לידה. בתגובה הרופא אמר בטון רם וכועס: "את אל תזיזי לי כסאות ופה, אל תעשי סדר במרפאה שלי, את מסתירה לי את דלת הכניסה". הייתי בהלם, וניסיתי להסביר שאני רק רוצה להרגיע אותה, ואחזיר את הכסא למקום. זה לא עזר. הרופא המשיך לצעוק: "אני צריך לבדוק אותה וזה מפריע". לא התווכחתי, אם הוא צריך לבדוק לא אפריע. בהמשך, הרופא המלומד התחיל לשאול את אימי שאלות. אחת השאלות היתה שאלת חשבון, שאין לה מסוגלות לענות עליה – ולכן היא לא ענתה. אסביר, שאימי נולדה בעיראק ולמדה רק שנתיים בבית ספר. היא מכירה חשבון בסיסי של מכולת, לא מעבר לכך. הרופא כמובן לא טרח לשאול מדוע היא לא עונה, וחזר על השאלה כמה פעמים, בלי לשאול את עצמו מדוע לא ענתה. לא צריך להיות גאון כדי להבין שהיא הרגישה נורא, והתביישה. כמובן הסברתי לו, כדי שלא יביך אותה בהמשך הבדיקה. מרגע זה דר' בראל התחיל להפנות את כל שאלותיו אלי. כאילו אמי היא אוויר או תינוק חסר ישע. בקשתי שיפנה אליה, כי היא יודעת לדבר ומבינה את מה שנאמר – אבל זה לא ממש עזר. כשכבר כן פנה אליה, בבקשה שתרים את ידיה, דיבר מהר ולא ברור. שוב נאלצתי להעיר לו. שידבר ברור, שהיא לא שומעת טוב. ענה בנזיפה, "אני מדבר ברור - הנה את הבנת". שוב ויכוח מיותר – הרי האשה בת 88 וסביר שיש ירידה בשמיעה, מניחה שאת זה הרופא אמור לדעת – אם היה מתייחס אליה כאל אדם ולא כחפץ. נגמרו השאלות – ועתה ציפינו שתהיה בדיקה. לשם כך הושיב אותי רחוק מאמא, לא? זהו שלא - הרופא לא קם מכסאו לרגע. ביקש ממנה לקום כדי שיראה איך היא הולכת. אחרי שראה את הליכתה, ביקשתי שיסתכל על כפות הרגליים הבצקתיות שמקשות על הליכתה. הרופא לא טרח לקום ולהסתכל. הוא שוב ביקש שתקום שתלך לכיוון הדלת, תסתובב אליו – כדי שיוכל לראות אותה בלי לקום, ורק אז, ממרום כסאו הבטוח, הואיל להציץ. אין מצב שראה את הנפיחות בכפות הרגליים. ונניח שראה, איך הוא מבקש אשה שבקושי הולכת,לקום ללכת עם הגב אליו כדי שתוכל להסתובב ולעמוד לפניו וכך הוא יוכל להמשיך לשבת, גאוני. כך המשיך הביקור - חוויה מטלטלת, של אדם ללא חמלה, וללא הבנה מינימלית של תקשורת ונפש האדם. אני מרגישה שביישתי את אימי, גרמתי לה להרגיש קטנה וטיפשה, והיא לא. כן, היא אישה חולה, המתקשה ללכת. כן, היא זקנה והיא מאבדת את הבטחון בגוף. כן, היא דכאונית וכן יש קצת ירידה בשמיעה ובכל מיני תפקודים. יחד עם זאת, ראוי שרופא גריאטר (שלא לומר פסיכוגריאטר) יבין שהוא לא מטפל במכונות אלא בנשמה, שחיה חיים מלאים והיא עדיין מרגישה – ושיעשה את המאמץ המינימלי להרגיע את חששותיה, לתקשר איתה, לשמוע מה מציק לה – ואולי אפילו לראות את כולה ולבדוק אותה. דר' בראל ביקש שנחזור לביקורת עוד חודשיים – אין סיכוי שנעשה זאת. אמי אפילו לא רצתה לחזור למשרדו במהלך הביקור, לאחר שיצאה לשירותים. היא נעצרה בחדר ההמתנה ואמרה – אני אשב כאן. אשמח לכל התייחסות – ובעיקר אשמח למנוע חוויה בלתי נעימה זאת מאחרים.

היה נורא וחשוב לי לספר כדי שידעו אחרים לאן מגיעים. אחרי פגישה עם אמי בה הוא היה חסר סבלנות וצעקני וכועס, בין השאר אמר לה לא לבלבל את המוח, ואחריה פגישה איתי שצעק וצעק, ממש התעלל בי והשתמש בשמה שאינה ראויה ותוקפנית ומעליבה. ממש לא ממליצה.