בית חולים העמק

It's a hospital... A little better than average

עבור חברי "הקבוצה הגדולה" של גדוד העבודה, שהקימה את עין חרוד ואת תל יוסף הוקם ליד מעיין חרוד אוהל קטן שנקרא אמבולטוריה, לצורך טיפול רפואי. בהמשך הוקמו שני אוהלים גדולים שבכל אחד מהם היו 16 מיטות[1]. בהמשך הועברו החולים לצריף עץ שהכיל 22 מיטות. טופלו בו בעיקר חולימלריה ומנהלו היה ד"ר בן-ציון הירשוביץ. ביולי 1923, על רקע הקרע בין אנשי גדוד העבודה בתל יוסף לאנשי הסתדרות העובדים בעין חרוד, הוחלט על העברת בית החולים לאחריות קופת החולים הכללית. בנובמבר 1923, החל משה סורוקה לעבוד כיד ימינו של הירשקוביץ בניהול אדמיניסטרטיבי של בית החולים. בראשית 1924, עבר בית החולים באופן רשמי לבעלות קופת חולים[2]. בשלב זה הורחב בית החולים ל-32 מיטות והגיניקולוג הוגו כהן שעלה מגרמניה הקים בו בית יולדות[3]. בדצמבר 1925 יצא יצחק קנב בקריאה להקמת בניין חדש לבית החולים בעמק[4]. באותו חודש החליטה מועצת קופת חולים בחיפה שיש צורך דחוף בבניית בנין לבית חולים בעמק והטילה על מרכז קופת חולים בהתייעצות עם תושבי העמק לבחור מקום לבית החולים ולהשיג אמצעים לבנייה, שהייתה מעבר ליכולת הכלכלית של קופת חולים[5]. בינואר 1926 פרסם ד"ר בן-ציון הירשוביץ מאמר בו הדגיש את הצפיפות בבית החולים בעמק ואת חוסר היכולת של בית חולים הדסה בחיפה לתת מענה לתושבי העמק[6]. פניית קופת חולים לתנועה הציונית בבקשה לסייע בבניית בית חולים נענתה בשלילה מהעדר משאבים ובגלל אי הרצון של קופת חולים להיכנס לתחומה של הדסה. כדי להתמודד עם הבעיה פנואליעזר פרלסון, הירשוביץ ומשה סורוקה במכתב להנרייטה סולד והצליחו להביא אותה לתמוך ברעיון הקמת בית החולים. תמיכתה של סולד הביאה את הדסה, הג'וינט והסתדרות הרופאים העבריים באמריקה להקציב לבנייה 5,000 לא"י ואתקרן היסוד להקציב 3,000 לא"י, תרומת הקהילה היהודית בשאנגחאי. באוגוסט 1926 נחתם הסכם בין קופת חולים וההנהלה הציונית על הקמת בית החולים תוך שלוש שנים[7]. משום שבית החולים המקורי היה ממוקם באזור מרוחק מנתיב הרכבת ומשום שלא היה נגיש, עקב חוסר בדרכי גישה סלולות אליו, הוחלט להעבירו לאזור עפולה. עפולה שימשה כמרכז האזורי, הכילה תחנת רכבת, דרכי גישה סלולות, והייתה ממוקמת בחצי הדרך בין שני גושי ההתיישבות העיקריים באותה העת - נהלל ועין חרוד.