גולדן קייר - דושי נצרת

הטיפול היה 10 מצד כול הצבת אפילו שזה לא היה נעים בגלל מצבי היתי מרוצה מאוד על היחס שלם.אמון תודה

לא להתקרב למחלקת סיעודי מורכב, תקראו טוב טוב את הביקורות השליליות – יש רק כמה, אך כל מילה נכונה, תתיחסו לכך בכובד ראש - אם באמת חשובים ויקרים לכם מי שאמור להתאשפז שם. פשוט הרגו לי את סבתא היקרה שלי, נצולת שואה, ראיתי מה קורה שם באמת, חיפשתי מקום אלטרנטיבי להעביר אותה ממקום הזה, לא הספקתי, נפטרה בסבל רב, מקום יחסית נקי, מבנה חדש, אך זה הכל מפן החיובי, בקליטה למקום- מתקבל רושם טוב, הם יוזמים שיחות עם הרבה גורמים אחראים בתחומים שונים, כמו : רופא מטפל, עובדת סוציאלית, מנהל מחלקה, מנהל מתחם.. הכל משחק בשביל הרושם, רק דיבורים, רחוק מאוד ממוסד למטרות שיקום, רחוק מאוד מהגדרה של מרכז רפואי. 100% ניצול של חוסר האונים של החולים ושל קרובי משפחה, לא יעזור גם לדרוש או לצעוק, צריך להשגיח 24/7 על הכל, מה שלא אפשרי. טיפול רפואי גרוע, רק שמעתי תירוצים "שיש לה דמנציה", אז מבחינתם – הם לא צריכים לעשות את העבודה שלהם, היא כל כך סבלה שם. בודקים מי קרובי המשפחה ובאיזה תדירות באים לבקר, צוות הרפואי עם התנהגות כל כך שקופה – יושבים בעמדות תצפית שלהם – צופים מי נכנס למחלקה מהמבקרים וכמובן נעלמים מייד. לא היה יום אחד שבאתי לבקר וראיתי שהכל תקין והייתי רגועה. עוד לא ראיתי כזה רופא מחלקה מזלזל, צוות נלווה – אחיות כנ"ל, הייתה לה דלקת, היא צעקה מכאבים, מה אני שומעת מהבנות הצעירות שהן צוות המטפל- "היא כל הזמן צועקת" -אז זה בסדר מבחינתן.., לא דואגים ולא מוודאים שחולים לוקחים את התרופות ההכרחיות, שמים תרופות על השידה ליד המיטה ולהתראות, באתי פעם אחת בשעות הערב, עוברת ליד כל הצוות המטפל/רפואי כשהם פתחו סעודה חגיגית שגרתית לעצמם בלובי, נכנסת לחדר של הסבתא, היא סובלת מטעם מר של התרופות הטחונות שנשארו לה בפה, כל הפה שלה באבקה לבנה, אף אחד לא דאג שהיא תבלע אותן עם המים, העיקר שהם יושבים בחוץ בארוחה החגיגית שלהם. אני באה בשעות הצהריים – תרופות של הבוקר על השידה – העיקר שהם רושמים במחשב ש"קיבלה תרופות", אני באה – היא צמאה, מכיוון שאף אחד לא דאג לתת כוס מים, כי אין לה כוחות למזוג לעצמה לבד, אני באה – היא רעבה, מכיוון שאוכל שלהם מתחת לכל רמה, מתחת לרמה של בית החולים, כשהיה כל כך קריטי עבורה לאכול, היא מתה מזלזול בסיסי – כשהיו אמורים לדאוג ולתת לה אנטיביוטיקה עבור הדלקת שהחמירה והתפשטה לדם – אך פשוט זלזלו בה, חיכו שתמות. אני מבקשת לבצע בדיקות דם חוזרת על מנת לראות מצב הדלקת – הם לא עושים, מבטיחים לבצע ולא עושים, דוחים לבצע עוד ועוד, רופא שולח בדיקות דם חוזרות רק לאחר 21 יום, כשדלקת כבר החמירה ותוצאות היו קטלניות, חטפתי אותה משם מאוחר מדי לרמב"ם, איפה שכן נתנו מענה מסור ומתאים, אך היה מאוחר מדי, לא שרדה 24 שעות, כל כך סבלה. בחדר יש 2 אנשים, גם השכנה שלה לחדר כל הזמן סבלה, צעקה והתלוננה כדי לקבל יחס מינימלי, יכלה לצעוק רבע שעה רק כדי שיכסו אותה עם שמיכה כי היא סבלה מקור או שיעזרו לקום מהשירותים, היה כל כך כואב לראות את זה, אך לא יכולתי להילחם על כולם כל הזמן. לא להתקרב למקום !

גולדיינקייר דושי נצרת - מרכז שיקום. תודה ענקית לצוות מנצח, מסור ומקצועי שלא מוותר לאף אחד. בתקופה לא פשוטה עבורנו טיפלתם במסירות רבה באבי היקר ישי יצחק והייוותם עבורנו בית שני.

אמא שלי הייתה אמורה להתאשפז שם לשבועיים לפחות אך לאחר שבוע הוצאתי אותה משם מבחינת הבניין, החדרים והציוד הכל טוב ויפה. כל השאר לצערי טעון שיפור אוכל ברמה נמוכה מאוד, הרבה יותר גרוע מהאוכל של בית חולים שום רופא לא ניגש אליה אפילו לא פעם אחד לכל דבר שמבקשים אומרים כן כן ונעלמים עשו לה פיזיאוטרפיה כחצי שעה ביום וזה כל השיקום יומיים לא עשו כלום יום אחד היא ניגשה בעצמה לפיזיאוטרפיסט ושאלה למה לא קוראים לה לטיפול אמרו לה טוב, אם כבר באת אז תשבי, אמרה שקשה לה לשבת, אז תלכי הלוך וחזור אמרו לה יחס רע, טיפול לקוי, שיקום זה לא לא פעם קיבלה תשובה שלא מבינים עברית הקבלה שלה הייתה מחדל אחד גדול ראיתי אנשים שכן מקבלים יחס וטיפול יותר טוב, כנראה בגלל קרוביהם שלא זזו משם וכל דבר ביקשו ודרשו בקיצור הכזבה גדולה במקום להשתקם יצאה כולה פגועה ומדוכעת המקום חייב לעשות חשבון נפש וארגון מחדש לא ממליץ לאף אחד להגיע לשם

לא להתקרב למחלקת מונשמים. !! אבא שלי היה שם וכל כך סבל. הצוות לא מיומן או מקצועי מספיק, אומרים לך "כן עוד כמה דקות" ונעלמים לשעות, ופשוט מנצלים את התמימות של המשפחה וחוסר האונים של החולים. רק בדיעבד גילינו שהוא כמעט מת לנו בידיים כי הם רשלנים בצורה לא נורמלית. תברחו משם