בחקורה של יעקב

אתמול היתה לי חווית זמר מיוחדת ומקסימה. רונה קינן, יוצרת, כותבת, מנגנת, שרה ומפטפטת עם הקהל נפלאה. כבר ברגע שיצאתי מהאוטו האויר הנעים והרוח הקלילה עטפה אותי מכל עבר. נכנסתי פנימה והיופי והפשטות סיחררו אותי בטוב מאד. הזמנתי משקה קצת מתוק, קצת חצוף, קצת מבעבע וקצת אלכוהולי ויחד עם כל התאורים עדין ומיוחד. ישבנו לשולחן בר צר וגבוה ושיחות מעניינות קלחו עד שלא הרגשנו שחלפה שעה ורונה קינן כבר תכף עולה לבמה. גם ההופעה היתה משובחת עם תשומת לב מקסימלית לרחשי הקהל ולבקשותיו. באחד השירים היותר מוכרים רונה התרחקה מהמיקרופון לקול שירת הקהל וזה נשמע היה כמו תפילה.

אווירה של פאב קיבוצי עם כל היתרונות וחסרונות. מעשנים במנה הסגור וכשביקשנו לכבות סיגריות, הברמנית הודיעה שאנחנו יכולים לשבת בחוץ אם זה מפריע לנו.

פאב שנמצא במקום כה מושלם, באווירה סטודנטיאלית של חיים ותנועה מתמידה, אבל לצערי שלא משתמש ביתרונות אלה ומנסה לעשות מעצמו פאב מהשורה התחתונה בתל אביב. הייתי במקום הזה, קודם כל היחס שקיבלתי מהעובדים כאן היה מזעזע בשעה 12 וקצת בלילה התחילו פשוט להוציא אנשים, אין עובד אחד שענה לשאלה קלי או לבקשה שלי עם חיוך, יותר הרגיש לי כאילו אני חייב משהו להם. מחירים של פאב לא בשמיים, אבל גם רחוק מאוד מלהיות מחירים שיתאימו לקהילה באזור-סטודנטים ולמרות המחירים מטורפים על מסיבות(100 שקל כרטיס) בעל המקום כנראה לא חושב שזה רעיון טוב להתקין מיזוג, כדי שיתאפשר לנשום במקום. אכן חייב לציין שמוזיקה הייתה ברמה רבוה, רי רחוק מהרבה פאבים באזור, אך לדעתי זה לא אמור להיות שיקול היחיד של מקום שמתכוונים לשבת בו

בר ביתי ונעים עם אווירה טובה,מגוון של אלכוהול,גם באמצע שבוע היה שמח שם..

בר מקסים וביתי באמצע מטולה עם מחירים טובים וצוות נחמד ממש. כמות האלכוהול שיש שם מאוד מרשימה ביחס למיקום והאווירה. מי היה מנחש?