בית אבות נווה שבא

אמי הייתה במחלקה לתשושי נפש במשך שלושה חודשים. הצוות לא היה מסביר פנים אלינו, בעיקר המנהלת, אחות ראשית והגריאטר. לא אכביר במילים על ד"ר גורביץ מנהל המוסד מלבד שאמר לי שאם אני רוצה שאמי תקבל תרופת מרשם (אקסלון לאלצהיימר) אז שאקח אותה למקום אחר (טען שזה מוריד תאבון, היום במקום אחר עם המדבקה עם תאבון בריא). השתמש בתרופות שינה והרגעה למכביר ללא אישורנו. מרבית הדיירים לא חיוניים ונראים כמו זומבים (להערכתי משימוש יתר בתרופות הרגעה ושינה). מלבישים תמיד בבגדים של השכנות בחדר ולא בבגדים שלה. לא עונים למיילים, כשהתקשרנו לשאול לשלומה נתקלנו בחוסר סבלנות מצד חלק מהאחיות. נדבקה שם בקורונה כמו רבים מהדיירים. למרות התראות שלנו על דלקות בשתן לא עשו בדיקת שתן בטענה "שאי אפשר וצריך לשים קטטר" (למרות שהעובדת הזרה הצליחה לקחת דגימה, כנ"ל במקום החדש) עד שלבסוף אושפזה בעקבות דלקת חמורה בשתן והייתה זקוקה לטיפול אנטיביוטי של שבוע ובעקבות כך נמצאת בשיקום. אין טיפול של קלינאית תקשורת מלבד מעקב בליעה. אין טיפול בפיזיותרפיה. בנוסף על הכל, בכניסה ללובי הדיירים מעשנים ללא סוף והשומר מדליק להם סיגריות מבלי לסגור את הדלת, בתוך שטח בית האבות ובניגוד לחוק. כתוצאה מכך כל הדיירים ומשפחותיהם שיושבים בלובי סובלים מעישון פסיבי. בקיצור החוויה שלנו משם מאוד לא טובה.

מקום נקי, מטופח, תמיד דואגים לקשישים, בכל שעה שמגיעים הם מטופחים. יחס מעולה למטופלים,