כפר גמלאים פרוטיאה בכפר

סבתא שלי בכפר מזה מספר חודשים, היא נהנית מכל רגע. פשוט מאושרת ולא מפסיקה לספר כמה הצוות מסביר פנים. היינו אצלנו כמה וכמה פעמים ובכל פעם אנחנו מרגישים כמו בבית מלון. שאפו

מקום יפה ומטופח, שירותי מרפאה טובים, אולם ההנהלה לא קשובה לכל הדיירים אלא רק לאלה ש"מיישרים איתה קו". אוהבי חתולים, קחו בחשבון שלא תוכלו להאכיל חתולים בתחומי הדיור המוגן, למרות שברוב הערים/יישובים בארץ מאפשרים האכלה בפינות מסוימות ולא רואים בזה "מפגע תברואתי", מה גם שאין חוק האוסר על האכלת חתולים. לגבי עזרה רפואית בעת הצורך, זו מגיעה לאחר כל לחיצה על לחצן מצוקה או הודעה טלפונית, אך לא תמיד בטווח של 3-5 דקות ממועד הקריאה. אמי התגוררה במקום 19 שנים ועזבה רק בגלל איסור האכלת חתולים (בעבר איפשרו האכלה במקום מסויים בתחומי הכפר). בתחילת שהותה שם אמי ביקרה בחוגים רבים, בין היתר ציור. אחד מציוריה ניתלה בקומה השניה של הבנין המרכזי ולצידו ציורים של דיירים נוספים. כעבור מס' שנים ההנהלה העדיפה לתלות צילומים מקצועיים במקומם. לאחר שאמי הבחינה בשינוי והחלה לברר מה עלה בגורל הציור, התברר שנזרק. למען ההגינות היו אמורים לשאול אותה אם היא מעוניינת לקבלו, לפני שזורקים.

מה שרואים מכאן לא רואים משם

מיקום מעולה, תחזוקה דורשת שיפור

מקום נהדר להתבגר בו