בית הורים בית הדקל

אחלה מקום טיפול מקצועי יעיל נקי והכל 10

אבא נמצא בבית הדקל כחצי שנה, הטיפול הטוב ביותר שיש, צוות מקצועי ומסור, גם בהתפרצות הקורונה הם טיפלו ברגישות והתחשבות יוצאים מן הכלל. תנאים של בית מלון חמישה כוכבים. אנחנו יכולים להמליץ מאד.

הורי היו כמה שנים טובות בבית הדקל. אמי היתה במחלקת תשושים ואבי בסיעודים. המקום היה תמיד נקי ומסודר. היה אוכל, היה טיפול פיזי מסור. אך האוירה היתה מאד מנוכרת. לא היה חום מצד המטפלים והמטפלות שהן בעיקר רוסיות ולא היה קשר אישי מצד המטפלים. הכל היה פונקציונלי. בפרט במחלקה הסיעודית היתה אם בית קשה . אבי סבל במיוחד כי הוא היה עיוור ודרשו ממנו לעשות את צרכיו בחיתול למרות שהוא שלט בצרכים והיה לגמרי בעל יכולות פיזיות ונפשיות. היחס לסיעודיים מאד לא רגשי. לציין לטובה את המרפאה בעיסוק.

מרגע הכרתנו ועד הסוף, הבענו התפעלות, ונכון שגם נביע אותה בכתב. בית הדקל הוא בשבילנו חידה: איך יכול להיות שכולם: דיירים, עובדים בכירים ונמוכים, מבקרים, כולם מרוצים ושמחים? האם בעלי הבית מחלקים משכורות שמנות? זו לא התשובה. איך יכול להיות שמגזר שחשבנו אותו כנחות, גילינו אותו כקבוצה נעלה !!! איך בנו כזאת תרבות ארגונית כזאת מופלאה לטובה ? עקבתי הרבה ולא מצאנו תשובה – אבל זו עובדה. קצת אפרט עובדות: כשנכנסתי בפעם הראשונה, חיפשתי ריחות של בתי אבות – ולא מצאתי. הכביסה – מדוייקת, הכל חוזר למקומו. מכונת הגילוח מתוחזקת. והעיקר - היחס: העובדים, הכאילו פשוטים, מפעילים את המטופלים במקסימום תקשורת, ומינימום כוח. עובד אחד יודע יותר ואחד פחות, אבל ראינו את הכוונות הטובות יחד עם המקצועיות הגבוהה בכל הרמות: תחזוקנים, מטפלים, אחים, רופאים, בעלי בית – ולא נפרט שמות, כמוטו של התרבות הארגונית להגיע להטבה מקסימלית למטופל וגם למשפחה. היה תמיד שמח בבית הדקל, והשמחה היתה מדבקת. וההתפעלות היא גם מהצד השני: תלונות שלי על דברים קלים טופלו הודות למעקב של אבי הבן של יוסי מולנו, ותופעות שוליים נעלמו. התוצאה היתה שבנינו אמון !!!!! ועשינו את כל המאמצים להמנע מבית חולים, ולצמצם כל שהייה בבית חולים. זכינו שצוות העובדים ממש אהב את אבא ז"ל שלי, אף שהאיכפתיות שלהם היתה לכל המטופלים, הנחמדים יותר ופחות. חשבנו שרק יודעים רק להאכיל טוב, לרחוץ טוב, לשמור על היגיינה, לתת אוכל איכותי יותר מהצריך שייזרק ובלבד שלא יתברר אחר כך שהיה חסר, להחליף חיתולים בלי קמצנות, לדאוג לגינה יפה ונקיה, לחבוש כל פצע ולעקוב, לעשות תכניות תרבות, להוציא באופן אישי חיוכים ואושר מאבינו היקר, לתת יחס לילדים והנכדים המבקרים, ועוד ועוד. ובהמשך גילינו גם צדדים חדשים: זה גם בית החולים המקצועי ביותר, הנשמות, דיני נפשות, אזעקות באמצע הלילה, דיונים רפואיים מלאים, תמכו בנו, ושלא נדע עוד. הרופאה באה באמצע הלילה, דיווחה, וקבלנו תעודת פטירה מיידית והכל בהקשבה, מסירות ואחריות מוגברת, ותוך הערכה מפוכחת מה אפשר ומה אי אפשר. לא לחצו על הכסף – הכל בסבלנות ובמאור פנים. זו היתה תקופה שלא היתה יכולה להיות יפה ממנה, ואנחנו יודעים שאבינו ז"ל זכה לטוב ביותר שאפשר חיים

בעלי מטופל מזה כחצי שנה בבית הדקל במחלקת תשושי נפש. במחלקה זו מאד מכבדים את החולה, המטפלים, מלאכתם (לעניות דעתי), עבודת קודש!! בכל פינה ניתן לראות את הנתינה הבלתי מתפשרת של כל הצוות הטיפולי וזה כולל מטפלים ומטפלות, אחים ואחיות סיעוד, אחים ואחיות מעשיות, הרופאה, שעל כל ״פיפס״ ישר ״קופצת״ לראות ולבדוק מה לא בסדר... וגם הדיאטנית, שבאה לבדוק ולייעץ (והעצות שלה - זהב ויהלומים) והמרפאה בעיסוק והפיזיותרפיסט, שעושה עבודה מופלאה עם המטופלים. המקום נקי, מסודר ומטופח וראוי לציון.