בית ספר אדנים

הייתי בבית הספר בין השנים 2007 ל2012, ובראייה לאחור על אף שהייתי חניך מצטיין ההתנהלות הייתה כמו בבית כלא לכל דבר ועניין. אני זוכר שהייתה את מרימה שהיא אישה מקסימה ועל כך אין חולק, אבל לא היה זה ראוי בשנת 2011 האפליה הזאת של האוכל שזכורה לי עד היום כאשר לאנשי משרד החינוך נתנו לאכול מהאוכל שאילנה השפית הכינה ואילו לנו התלמידים נתנו לאכול מהאוכל של הפנימייה. הקולר היה מגעיל ומטונף ברמה כזאת שבכל יום נאלצתי להביא עימי מים מינרליים מהפנימייה, וגם לאף תלמיד לא ניתנה באמת זכות הבחירה של איזה בגרויות ללמוד. וזה לא שבבית הספר הזה אין אנשים טובים שבאים מתוך תחושת שליחות - יש בבית הספר הזה אנשים מקסימים שבאמת באים לעבודה מתוך תחושת שליחות, אבל בישראל של שנת 2023 מן הראוי שמערכת החינוך בכללותה תשתנה ותתאים את עצמה לעולם הדיגיטלי ולשוק התעסוקה המשתנה לנגד עינינו. אולם לצערי סביר להניח שבית הספר הזה לא ישכיל להתאים את עצמו לשינויים שעברו על שוק התעסוקה בשנים האחרונות, כי הוא חלק מתעשיית ההפרטה הידועה לשמצה של המסגרות החוץ ביתיות, וככזה - גם ההתנהלות הבית ספרית תמשיך מן הסתם את הקו המערכתי של המסגרות החוץ ביתיות. השדולה של המסגרות החוץ ביתיות היא כל כך חזקה ברמה כזאת שאפילו קולה של הפרופסורית אסתר הרצוג הושתק באותה שנה של שנת 2011, שום דיון ושיח על דבריה של הפרופסורית אסתר הרצוג בדבר המסגרות החוץ ביתיות - לא בפנימייה ולא בבית הספר הנ''ל וחבל שקולות שאינם תומכים במסגרות החוץ ביתיות מושתקים באופן הזה.

הבית ספר בבית אליעזר גרוע מאוד לא ממליצה בכלל אל תתבלבלו עם הבית ספר השני של הבוגרים הוא מעולה