קיוסק אבו גוש

יחס אישי. ליד המסעדה הלבנונית. כל מה שצריך בפיצוצייה. בנוסף צעצועים, נרגילות ועוד הפתעות. צמוד אליו מכינים פיתה דרוזית עם לבנה ועוד... בגטים וטוסטים. מומלץ בחום

נכנסתי עם הבנות לקיוסק הזה בכניסה לאבו גוש, כי הבטחתי לקנות להן סוכריה על מקל (אכלו לי את הראש על זה, אז זרמתי). שילמתי כמה שקלים, נכנסנו לאוטו והמשכנו לנסוע. בכניסה לתל אביב, שניה לפני הבית, הטלפון מצלצל. ״שלום, זה חיים?״ שואל מישהו עם מבטא ערבי. ״כן״, עניתי, מנסה לחשוב מי זה. ״מדבר סיף מהקיוסק באבו גוש. שכחת אצלנו את הארנק שלך, אז סליחה שהסתכלתי בפנים אבל בדקתי של מי זה כדי למצוא אותך - השגתי את הטלפון שלך ואני מקווה שעוד לא ביטלת את כרטיסי האשראי או משהו: אני שומר לך עליו״. האמת? אפילו לא שמתי לב שהארנק לא אצלי. הבוקר אספתי אותו, וכששאלתי את סיף איך אוכל לגמול לו הוא ענה ״הרווח שלי הוא שעשיתי מעשה טוב, ושימחתי אותך. אני לא צריך שום דבר - כל השאר זה מאללה״. לא יאומן כי יסופר תעשו לייק ותברכו בתגובות מי שנגד גזענות כל שנשאר לי להגיד זה רק לב. פורסם במקור שלום פרץ.